שביל ישראל ועוד שבילים...: אפריל 2013

בשורות הבאות מתואר מסענו בנפאל.
בו עשינו את הטרק אראונד אנפורנה.

בהרכב שלושה : יאיר,עופר וגיל.

שלושתנו בשנות ה40 לחיינו, והיינו כבר בנפאל בעבר (לפני שנים...).

יום רביעי 3.4.2013 - יום חמישי 4.4.2013

כמעט כל מה שיכול להשתבש קרה...
הטיסה שלנו למומבאי הודו בשעה 21:20

גיל אחר רכבת אחת,כך שהגיע רק קרוב ל20:00 לשדה, אבל עשה צ'ק אין בלי בעיה.
בעצתה של הדלפקאית, ביקש להעביר בעצמו את התרמיל בעצירת הביניים במומבאי, הודו.
לעומת זאת כשעופר הגיע לשדה הוא גילה ששכח את הדרכון בבית.
למזלנו,מישהו הביא לו אותו מהבית.
הדרכון הגיע בזמן ,ועלינו לטיסה בשניה האחרונה.
נחתנו בשלום במומבאי,ואז הסתבר שכדי לאסוף את התרמיל שלו,גיל צריך לעשות מסלול "מורחב" : לעשות את כל הפרוצדורה של כניסה להודו שעברה באיטיות אופינית.
כשגיל היגיע לעשות צ'ק אין לטיסת ההמשך לקטמנדו,נאמר לו שיש בעיית מקום בטיסה...
אחרי המתנה של כחצי שעה ,קיבל כרטיס עליה למטוס.
כשנפגש עם החבר'ה,הסתבר שליאיר היה פחות מזל,אין לו מקום בטיסה,
הוא נשאר במומבאי ויגיע רק מחר.

השארנו לו את שם המלון בקטמדו, ועלינו לטיסה ברגע האחרון.
אנחנו עכשיו על הטיסה ,ושוקלים את המשך צעדינו,ואיך אפשר לחסוך את האיחור ביום.
בשדה בקטמנדו מצאנו גם את המזוודה של יאיר וחיכתה לנו הסעה למלון Nepalaya,
שהתגלה כמלון מאוד נחמד.
הלכנו לחפש את סוויסה, מצאנו די מהר,אבל הוא לא ידע כלום על האשרות שהיה אמור להכין לנו.
הזמנו אצלו אשרות מחדש,והסעה פרטית לתחילת הטרק עם עוד אבא ובן ישראלים שפגשנו שם.
לקחנו גם סבלים,Durga וSantosh.
(מי שמעוניין בפורטר/מדריך שלנו דורגה,שהיה מעולה,יכול ליצור איתו קשר דרך הפייסבוק : https://www.facebook.com/katel123).
הלכנו לחנות ציוד הטיולים של "קרמבו" להצטייד לטרק,ויצאנו עם ערמה גדולה שקנינו ושכרנו ,לנו וליאיר.
אכלנו ארוחת ערב טעימה על גג המלון,

יאיר יצר קשר ממומבאי ועידכנו אותו בהתפתחויות.

יום שישי 5.4.2013

יאיר אמור להגיע בצהריים,והתיכנון לצאת לנסיעה בשעה 3 ,בהסעה פרטית לתחילת הטרק.

עד אז יש עוד כמה סידורים לעשות.
ארגנו את התיקים,ראינו שאין מקום לכל הדברים, אז ניפינו הרבה דברים שאפשר להסתדר בלעדיהם.

פינינו את החדר ונסענו עם מונית אופניים להפקיד את הציוד אצל סוויסה עד הנסיעה.

הגענו לסוויסה "אבי" אצלו היינו אתמול,השארנו שם את הציוד.
הוא הבטיח שהאישורים יהיו מוכנים בזמן,ושמישהו יאסוף את יאיר מהשדה,

מסתבר שיש שני סויסה,וכנראה הגענו לא לזה שהתכתבנו איתו באימייל (לקשמן)...
התלבטנו מה לעשות עם הסוויסה השני,החלטנו לגשת אליו בסוף הטרק ולפצות אותו.
סויסה המקורי (מישהו החליט שהוא דומה לשחקן מאיר סויסה),היגר לארה"ב.
את הסוכנות שלו מנהל אבי.
לקשמן פרש,והקים סוכנות מתחרה באותו השם.
אבל ...
פתאום הוא ניגש אלינו באמצע הרחוב ,הציג את עצמו כלקשמן מסוויסה ואמר שהאישורים שלנו מוכנים אצלו.
איך הוא מצא אותנו ???
שילמנו לו,לקחנו את הפרמיטים, ועידכנו את סוויסה השני שכבר יש לנו פרמיטים.

נקרעה לגיל רצועה בתיק, אז מצאנו ברחוב סנדלר שתיקן אותה.

אחרי שאכלנו צהרים חזרנו לסויסה ( של אבי) וחיכינו ליאיר.
יאיר הגיע בסביבות 3:30 ,אירגן את התיק שלו,וב4:30 יצאנו לדרך לבסי סהר.

הנסיעה היא חוייה בפני עצמה, הכבישים אף פעם לא ישרים,
או עולים או יורדים או שמאלה או ימינה או גם וגם, או הכל ביחד (וכן אני יודע שזה לוגית לא הגיוני, אבל פה זה נראה אפשרי).
פרט לזה הכבישים די צרים, אפילו צרים מאוד, מה שלא מפריע לנהג לעקוף כל הזמן.
איך?
אם תוציאו אצבע מהחלון... נו כבר הבנתם.
ומה עושים כשיש סיבוב שמאלה ואין ראות (זוכרים שנוהגים פה בצד שמאל?)
ראות או לא, שמיים רגל על הגז, ויד על הצופר!
ומה קורה כשבא רכב ממול, בקושי יש מקום בכביש, ונוסיף הולך רגל או רוכב אופניים?
לא, לא עוצרים : רגל על הגז, ויד על הצופר.
לפעמים נראה שהרכב מתכווץ כמו "אוטונוס הלילה" בהארי פוטר...

ב22:30 הגענו למלון בבסי סהר.
ההסעה עלתה 9000 רופי (מעט יותר מ100 דולר) שהתחלקו בנינו ובין חנוך ועופר,שהם אבא ובן שנסעו איתנו.

יום שבת 6.4.2013

מתעוררים בבוקר בBesi sahar ומגלים שהרחוב עבר בלילה מטמופוזה.

כשהיגענו בלילה היגענו לעירה שנראתה כאילו נטשו אותה, הכל תריסי ברזל, שום חנות שום רכב, שומם שומם שומם! שתי דפיקות של הפורטר שלנו על תריס אקראי?! (יכול להיות שהוא גם מלמל "ססמי היפתח")
והינה התגלו מסעדה וגסט האוס במקום שבו היה התריס.
עם הנץ החמה (אני חושב, כי אני לא קם בשעות כאלו) כל תריסי הברזל הפכו לאישיות השניה שלהם,
חנויות צבעוניות ושוקקות חיים, רחוב מלא אנשים שהולכים מכאן לשם ומשם לכאן,
ובעיקר מעמיסים הררי ציוד על גגות של גיפים.

אחרי ארוחת הבוקר החתמנו את הפרמיטים

שכרנו ב9000 רופי (מעט יותר מ100 דולר) ג'יפ ביחד עם חנוך ועופר שבאו איתנו אתמול.

אה וגם עוד ארבע נשים ושתי ילדות(שנסעו למעיינות חמים),

וזה גיפ קטן, 15 איש כולם בפנים.
כמו הבדיחה איך מכניסים ארבעה פילים לחיפושית.... רק בלי הפואנטה...

מיטלטלים הרבה בצפיפות מתישה עד שיאיר מציע להיות ב'היי' , לא, לא הסמים אלא הגג.

שאר הדרך עוברת עם שרירי ידים מתנפחים, ברזלי הגגון בישבן, וחיוכים שמנסים לשנות את מיקום האוזניים לאחור.
כמובן שהפרפרים המדהימים, העייטים והקופים שחוצים את הדרך במנוסה לעצים רק מעצימים את חווית ה 360 מעלות של טבע.

נסענו 3 וחצי שעות, ובשעה 13:00 הגענו לChamche.

נפרדנו מהגיפ,ואכלנו שם צהריים,

דאל באט כמובן :

ובשעה 3 מתחילים לצעוד,

הנוף מדהים, הרים רבי עוצמה, נהרות שרוחשים וממהרים למקום אחר, מקומיים שעוברים ומברכים אותנו ב "נמסטה" המקומי.

אנו לומדים להשתמש במקלות ההליכה שקנינו ומגלים שזה באמת עוזר.

חוצים גשרי מתכת של כמעט 100 מטר תלויים גבוה גבוה מעל הנהר השוצף שרק ממתין לטרף שייפול אליו מלמעלה ...

ומסימים את היום בעמק קטן שבתוך ההרים הגבוהים הללו בו שוכנת עירה רומנטית בשם טל.

בשעה 5:30 הגענו לTal,כפר נחמד על שפת הנהר.
התמקמנו ב גסט האוס מונה ליזה.

היה נחמד לשבת בחצר,
קפה, שיחה לבבית עם הפורטרים החביבים, מקלחת , dal bat מסורתי, apple pie,שוב תה,
ואחר כך יצאנו לכיוון הנהר,

טיפסנו על כמה גדרות כדי להגיע לנהר,אבל לא ראינו הרבה בחושך.

יום ראשון 7.4.2913
מ Tal גובה 1700
ל Danaqyu גובה 2200
10 ק"מ.

לאחר ארוחת בוקר מעולה : תפוחי אדמה מטוגנים עם ירקות וביצים והמון תבלינים הודים/נפאלים, מעדן אמיתי.

יצאנו לדרך בסביבות 8.

אנו הולכים על גדת הנהר, הדרך מתפתלת ימין ושמאל, למעלה ולמטה,

עולים במדרגות חצובות בסלע ופוגשים פר חסר מזל,שצנח מחלק גבוה יותר של ההר

עוזבים את הנחל על גשר ארוך

וחוזרים לדרך הראשית, זו שגם גיפים נוסעים בה פה ושם.

את הדרך חוצים הרבה נחלים קטנים, קטנים במובנים נפאלים, אף.אחד לא ממש מתייחס למפל של 20 או 30 מטר גובה.

פגשנו מטיילים מרוסיה,והולנד .
בשעה 1 בערך ,עצרנו לאכול צהריים ב Bagracha,פגשנו שם מטיילים מאיטליה.

גיל משחק כדורגל עם שני ילדים מקומיים,

ויאיר כדור עף עם שני הסבלים, הארוחה טעימה מאוד כרגיל, ואני הולך עם הפורטר לטבח, לנסות להבין אילו ירקות אנו אוכלים, לא מצליח להבין אז אני מבקש שיראה, ואנו הולכים ביחד לחצר האחורית לצפות בירקות בגן הירק (זה לא סנפרוסט כמו שבודאי תארתם) ולא מצליח לזהות את הירק, עלים ירוקים מאוד רחבים בטעם בין כרוב ולחזרת, למישהו יש רעיון?
הארוחה היתה טעימה אבל לקחה שעתיים...
ממשיכים, בדרך פוגשים את מרחיבי השביל, הם קודחים במרץ חורים לחומר הנפץ בתוך מפל של 40 מטר גובה שגולש על סלע יפיפה, אני מניח שבשעת כתיבת שורות אלו (לילה) הסלע והמפל כבר אינם, ובמקומם השביל רחב יותר בשני מטר כדי שגיפ יוכל לעבור.

כאן המקום לציין שחלקים נרחבים משביל "סובב אנפורנה* הופכים להיות דרך לגיפים, שעל חלקה דילגנו מראש, ובחלקה אנו עדין הולכים.
המקומיים שקודם כנראה רצו את דרך הגישה, שהרי עדיף להעביר אספקה בג'יפ מאשר על הגב, מגלים להפתעתם שהרבה מחדרי הארחה שלהם ריקים.
פחות הלכנים באים לטרק הזה, וחלק מאלו שבאים מדלגים על כל הדרך הישנה שהפכה אפשרית לג'יפים.
מי שעדין חושב על הטרק הזה, זו קריאה אחרונה (last call) לפני שהוא נעלם.
בסביבות 3 הגענו ל Danaqyu .
בסה"כ הלכנו 10 ק"מ היום.

ומסתכלים גבוה גבוה על הפסגות האדירות שעדין מעלינו.
מענין איך חשבנו להגיע אליהם...?
התמקמנו בPotala guest house,

ועכשיו יושבים בחצר אחרי מקלחת חמה.

בעלת הבית סיפרה לי שסבא שלה היגר לשם מטיבט.

יום שני 8.4.2013
מ Danaqyu גובה 2200
ל Chame גובה 2700
12 ק"מ
הייתה שהות נעימה בPotala guest house

יצאנו שוב לדרך בסביבות 8.

בדרך הנוף מאד יפה,

טיפוס ארוך. חצינו גשרים,וצילמנו הרבה.

פגשנו מטיילים מאוסטרליה,צרפת,איטליה,גרמניה,הולנד וכמובן הרבה ישראלים.

בשעה 13:30 עצרנו בkoto לארוחת צהריים.

שוב גילינו שבכל מקום הדל באט הוא שונה.
אחרי ארוחת הצהריים,יצאנו לכיוון Chame והגענו די מהר.

התמקמנו בהתחלת הכפר,ב peaceful guest house ,הוא ממוקם כ300 מטר מעיקר הכפר.

דורגה לקח אותנו לסיור בכפר.
כפר די גדול ,עם הרבה גסטהאוסים וחנויות.

הלכנו למעין החם הסמוך לנהר,מקום יפהפה

טבלנו חלקית במעין החם.

הלכנו לראות את המקדש,ופגשנו שם את מוניקה החמודה מפולין.

עשינו עוד סיבוב בכפר בדרך חזרה.

אחרי מקלחת חמה , אכלנו ארוחת ערב,
הזמנו פאי תפוחים וקיבלנו בצק מטוגן ,כי אין פה תנורי אפיה.
אכלו איתנו חנוך ועופר מהפרקים הקודמים, וגם טליה ,בחורה ישראלית בטיול ארוך במזרח.

יום שלישי 9.4.2013
מChame גובה 2700
לLower pisang גובה 3200
כ18 ק"מ.

גיל קם בבוקר עם כאב בטן שהמשיך ללוות אותו כל היום.
אחרי ארוחת הבוקר,יצאנו לדרך ב7:45.
כשיצאנו מהכפר,גיל שוב היה צריך דחוף שרותים,אז הוא ניגש לאחת החצרות וביקש מהילדה שהיתה בחצר ,והיא הובילה אותו לשרותי הבול קליעה המפוארים שלהם...
יוצאים מ Chame מזג אויר בהיר מקדם את פנינו, הראות מעולה וניתן לראות גם הרים רחוקים מאוד, קרחוני השלג שהתקרבו אט אט, נראים עכשיו קרובים מתמיד.

בהמשך, עצי האורן משתנים ומקבלים צורה אחרת.
השביל מתפתל בתוך מצוקים אדירי מימדים.
אנו מגיעים לגובה של שאריות הקרחונים, פה ושם פזורים שאריות קרחונים, ובמדרונות ההרים ששם הם כבר נמסו, הנוף הופך להיות מדברי.
אנו פוגשים שיירות של פרדות מקושטות בפרחים בראש ובזנב, שיודעות שהם צריכות ללכת בשורה רק בנתיב השמאלי (כך גם נוהגים בנפאל, אולי זה קשור?).
משיירה לשיירה צילום הוידאו תופס זוית טובה יותר, עד שפרדה אחת כמעט דורסת אותי, והשניה מפליצה לידי...
טוב לפחות יצאו צילומים נחמדים.

בערך ב13:30 הגענו ל Dhukur Pokharl .שם פגשנו את הפורטרים וישבנו לאכול צהריים.

ב13:45 (11 בארץ) עמדנו דום לכבוד יום השואה.
בסביבות 3 התחלנו שוב ללכת,ומזג האויר הצלול מתחלף בעננים, שהופכים לגשם קל,

אנו ממשיכים לטפס ולטפס עד שמגיעים בערך ב4 עייפים אך מרוצים ל Lower pisang (גובה של 3200 מטר).

התמקמנו במלון utse ויש פה הרבה ישראלים.
מניחים את הציוד בחדר, ויאיר מציע לעלות בהר לישוב הסמוך, upper pisang .
אני מסתכל על גובה ההר שצריך לעלות ומודיע שאין מצב!
אז אנחנו מטפסים, הטיפוס קשה מאד ואני עוצר במרווחים של עשרים מטר לתת לשרירים אויר.
אנו מוצאים שדה עם גולגולות של חיות שונות ומכתירים אותו בתואר "מישור העצמות היבשות"
מחליטים לצלם את הגולגולת, ומפה לשם בונים "עץ רוחות" מלא גולגולות שיגרש את השדים הרעים, ויפחיד את האויבים (איזה אנו לא יודעים).

למעלה בכפר אנו מוצאים פסטיבל קשתים, שמתחרים בחץ וקשת, והמצלמה מוציאה כמה תמונות פורטריט יפיפיות!

אני מתחיל להרגיש לא טוב, קצת סחרחורות, אולי תחילתה של מחלת גבהים?
אז אנחנו יורדים בחזרה, והפעם חוצים בגשר עץ של פעם, קצת רעוע אבל הוא לא התמוטט.
הגובה מתחיל להיות ממשי, אני קצת מודאג מהגבהים הבאים, אבל נקווה לטוב.

יום רביעי 10.4.2013

מ Lower pisang גובה 3200
ל Mugje גובה 3400
כ18 ק"מ.

אחרי ארוחת הבוקר

התחלנו ללכת בערך ב8.

החלטנו לנסות את המסלול העליון, הארוך והיפה והקשה יותר.

יוצאים מ Lower pisang , מדלגים על הפניה לדרך הקלה המקבילה לנחל, ופונים לעבר דרך הנוף שמשוטטת בין כפרים ציוריים.

המחיר מופיע לפנינו בצורת עליה נוראית, תלולה מאוד של 500 מטר.

חצינו את הנהר על גשר,

והתחלנו לטפס.

בגבהים כאלו צריך הרבה יותר נשימות מה שעושה את העליה לקשה שבעתיים.
אחד הימים הקשים שהיו לי בשנים האחרונות.
כל עשרים מטר אני עוצר בלי אויר ועם שרירים כואבים ועם חשש לחזרת מחלת הגבהים שבינתיים שככה.
הנוף יפיפה,עצים בפריחה

ומרחוק רואים את הרי האנאפורנה המרשימים,

בדרך אנו פוגשים להקה של ציפורי עייט ענקיים שדואים להנאתם בגובה עצום, אבל אנחנו מעליהם, הה, איזה כיף!
בערך ב11:30 הגענו ל Ghyaru גובה 3600.

קור, רוח חזקה ושלג קל מקדמים את פנינו.

תה ג'ינג'ר, וממשיכים.
הצטלמנו ליד המקדש.

אחרי Ghyaru המשכנו עוד קצת לטפס טיפוס מתון והגענו לגובה של 3720 מטר.

משם התחילה ירידה מתונה,היה די קר והמשיך לרדת שלג קל מדי פעם.

בערך ב2 הגענו לNagwal וישבנו שם לאכול צהריים.

הפורטרים שלנו עוזרים לבעלת הבית לבשל, ועופר נדחף איתם למטבח, להתבוננות והתפעלות.
מתברר שלא רק אחד מהם הוא טבח לא רע, אלה גם הפורטר השני.
צופה בקטישת השום (למרק שלי) בכלי עץ מיוחד, הכנת ה'מו מו' שזה מן קופתאות עם ירקות (של יאיר).
קילוף תפוחי אדמה מבושלים בידיים חשופות במהירות מדהימה.
השימוש בתבלינים (שכל אחד אני שואל מה הוא) ובכלל הבישול על כירת עצים.
כמה חבר'ה התלוננו על כאב ראש ,ועופר הבן של חנוך הרגיש מאד לא טוב,אז נתנו לו שום,והוא לקח כדור והרגיש יותר טוב.
בסביבות 3 יצאנו לדרך,כולם כבר היו עיפים,אז הלכנו מאד לאט.

אחרי 5 הגענו לMugje שם התאכסנו במלון היחיד בכפר.
עכשיו יש משחק כדורגל של ילדים, מול החלון שלנו,אם היה לי כח אולי הייתי מצטרף...

הקור מתחיל לחדור לעצמות.
עושים מקלחת עם דלי מים חמים, וצופים באור המדהים שהשמש צובעת את העננים ואת הפסגות המושלגות, מדהים!

אכלנו ארוחת ערב עם החבר'ה הישראלים,וגם היו חבר'ה מאוסטרליה.

יום חמישי 11.4.2013
מMugje גובה 3400
לManang גובה 3500
כ3 ק"מ

יצאנו קצת אחרי 8.
בדרך צילמנו עיזים,יאקים

וגם נוף יפה

עצרנו בבית ספר והשתעשענו עם הילדים.

הגענו לManang קצת אחרי 9,

והתמקמנו בTilichu hotel.
מסרנו כביסה,ויצאנו לטיול באזור.
עברנו ליד האגם.

והמשכנו לטפס עד גובה 3700

היה נוף מקסים של האגם ושרשרת הרים גבוהים: Annapurna,Gangapurna ועוד.

התחלנו לרדת והיתה רוח מאד חזקה.
אחרי ארוחת הצהריים הלכתי להרצאה על מחלת הגבהים.
היה מאד מעניין ובסוף עשו לי בדיקה,והתוצאות היו טובות:דופק 67 ,וחימצון 98.
עכשיו טליה עושה foot massage ליאיר וגיל.

החלטנו שכולם יעשו את הבדיקה מחר,ואם התוצאות של מישהו לא יהיו טובות ,נחכה במננג עוד יום.
נפרדנו מטליה בארוחת הערב,והזמנו אותה לעוגת תפוחים,כמו שהבטחנו.

יום שישי 12.4.2013

מManang גובה 3500

ל Yak Kharka גובה 4000
9 ק"מ

תוצאות בדיקות החימצון של כולם היו חיוביות, אז ארזנו את התיקים ויצאנו לדרך ב9:30.

הדרך לא היתה קשה,העליה מתונה ברובה.
יוצאים מ Manang בגובה 3500 מטר, ובחששות קלים עקב הגובה שהולך ועולה (מחלת הגבהים באה והולכת), צועדים לכיוון היעד הבא.
היום הוא יום מתנה, בהיר וצלול, עם ראות מדהימה.

הנוף השתנה, ועכשיו הנוף נראה בין הגליל בקיץ, לבין נוף מדברי.
פעם באמת שמעתי שאזורים מושלגים נראים כנוף מדברי כשאין שם שלג, ועכשיו אנחנו ממש חיים את שינוי הנוף.
בדרך פוגשים מקומיים שחורשים את השדות בשיטה המסורתית, בעזרת זו שוורים,ומדרבנים אותם בצעקות רמות.

בצהריים עצרנו להפסקה בGunsang.
מזמינים מרק ו apple pie,ואוכלים אותם על הגג של ה'מסעדה'.
( כמובן ללא מעקה, שלא יסתיר את הנוף המדהים!!)
שורה של פסגות עטופות בשלג צח שאור השמש משתקף בהם, ושמיים כחולים כחולים עם מעט עננים צחים כשלג עצמו.

במסעדה גם מצאנו מתקן שמרתיח קומקום מים גדול על ידי השמש, מן מטריה פרבולית שצריך לכוון ידנית לשמש והיא מרכזת את קרני השמש לתחתית הקומקום.
פגשנו שם את אלה,צעירה ישראלית נחמדה שמאחוריה יש סיפור.
לפני כמה ימים פגשנו את יוני שסיפר לנו שהוא מטייל עם עם שתי בנות והפורטר שלו נדלק על אחת מהן.
היא לא נענתה לחיזוריו ,אז הוא איים לעזוב ,אם יוני ממשיך לטייל עם הבנות.
אז מסתבר שהבחורה המחוזרת זאת אלה.
אפשר להבין אותו...

אלה המשיכה ללכת איתנו עד Yak kharka.
עכשיו כבר ממש מרגישים את האויר הדליל.
כל מאמץ מתבטא בהרבה התנשפויות, ועצירות מאד תכופות להסדרת הנשימה.
בערך ב3:30 הגענו ,התמקמנו במלון Gangapurna,

בכניסה למלון פגשנו את מוניקה ,הפולניה מהפרקים הקודמים.
הרבצנו מקלחת, מכאן והלאה כבר אין מים זורמים במקלחת, אלה צריך להזמין דלי מים חמים.
יצאנו לסיבוב,זוהי עיירה קטנה,רק כמה גסט האוסים.
ראינו משחק כדור עף

.
חזרנו למלון אכלנו ארוחת ערב,ושוחחנו עם שכנינו, זוג גרמנים (בחור ובחורה) שעושים את הטרק עם אופניים !
מדהים !
איך הם עולים את העליות האלה ?
גם בעצי הסקה יש מחסור, ולא רצו להדליק לנו את תנור החימום, אז לבשנו עוד שתי שכבות, נראה שהטמפרטורות בלילה הם מתחת ל 0.
וזה קרררררררר........

יום שבת 13.4.2013

מYak kharka גובה 4000
ל Thorang Phedi גובה 4500
כ6 ק"מ.

הלילות קרים, ישנו בתוך שק השינה, מעליו שמיכה, גופיה טרמית, פליז, מכנסים, גרבים, כובע מחמם וכפפות, ורק אז הרגשנו חם.
הטמפרטורה בתוך החדר בבוקר היתה 5 מעלות, אז אנחנו מניחים שהטמפרטורה בחוץ הייתה מתחת לאפס.
הגרבים שניתלו בחוץ ליבוש, כל כך התקשו שניתן היה להחזיק אותן אופקית...
יצאנו ב8:30 ,הנוף משתנה, אבל עדיין יפה מאד.יש פחות צמחיה,וצמחיה יותר נמוכה.

מזג האויר היה בהיר ונעים.
הלכנו לאט,לאט ,כנראה שהגובה משפיע,ההליכה היתה קצרה בקילומטרים, אבל ל400 המטרים שהינו צריכים לטפס נוספו עוד בצורת נחלים שצריך לרדת אליהם ולעלות שוב.
מה שעשה את הטיפוס (הכל כך קשה בגבהים הללו) ליותר ארוך.

מזג האויר היה נפלא בחצי היום הראשון, שמיים כחולים פסגות צחורות ראות אין סופית.
צילמנו וצילמנו ,אבל קשה להעביר את החוויה.
הנוף מדברי אבל צבעי השיחים משתנים.
פגשנו שוב את זוג רוכבי האופניים הגרמנים

ואת המדריך הנפאלי שלהם, שלאור בקשתנו הפגין כמה תעלולי אופניים.

ההליכה ברובה במישור ועליה מתונה,יש כמה ירידות ועליות יותר תלולות.
בדרך מתגלים נופים של הרים חדשים.

לפני הצהרים התחילה רוח חזקה, והינו צריכים לעבור כמה דרדרות אבנים מעט מלחיצות, וכמה גשרים מגניבים.

עקבנו בדרך אחרי מטייל מקומי ,שניסה למצוא את דרכו על צלע ההר ממול.
מהצד שלנו הצלחנו לזהות את השביל שכוסה כולו בשלג, אבל כשההלך טעה לא הייתה לנו אפשרות לתקנו.
נקווה ששלום לו.
הגענו ל Thorang Phedi בסביבות השעה אחת בצהריים,וחיכה לנו חדר שהסבלים סידרו לנו.
אכלנו צהריים וראינו מהחלון שהתחיל לרדת שלג, תחילה חלש ובהמשך התחזק, נקווה שלא ירד מחר בבוקר שכן אז אנו עלולים להתקע פה יום נוסף.
זו התחנה האחרונה לפני מעבר ההרים שמסיים את הטרק, הגובה פה 4500 מטר, כל צעד וכל פעילות מיד הופכות לסדרת התנשמויות.
הרוחות עזות, ובזמן כתיבת שורות אלו יורד הרבה שלג, רק חדר האוכל מחומם כך שאנו מתכננים לישון עם כל הבגדים שיש לנו.
פגשנו את סטפן וחברתו הצרפתים ואת מוניקה והיפני מהפרקים הקודמים.
ישבו איתנו זוג נפאלי ואוסטרית ,שהכירו בנפאל וגרים באוסטריה ואיתם הוריה.
מחר היום הכי קשה ואנחנו קצת מודאגים, קמים ב 2 בבוקר, יוצאים בשלוש בבוקר (אני מקווה שהטמפרטורה לא תרד מ 5- מעלות) ,
2 קילומטר ראשונים צריך לטפס 400 מטר (קשה מאד באויר כה דליל) ואז 6 ק"מ נוספים שבהם מטפסים עוד 600 מטר (שאלוהים יהיה בעזרנו) כנראה בתוך השלג ואז 10 ק"מ של ירידה.

יום ראשון 14.4.2013

מ Thorang Phedi גובה 4500
דרך Thorung La pass גובה 5416

למוקטינאט גובה 3800
כ16 ק"מ.

היום האחרון לטרק
למי שרוצה תקציר : 16 ק"מ אורך, 1000 מטר טיפוס 1600 מטר ירידה, הגעה לגובה מירבי של 5416 מטר !
קמים ב 2 בבוקר, הולכים לשרותים ומגלים שהחבית של המים (אלה ששופכים אחרי) קפאו.
מנסים למלא מים לדרך, אבל המיכל שממנו ממלאים גם קפא.
ארוחת בוקר קלה וב 3:15 יוצאים לדרך.
הטמפרטורה 7 מעלות מתחת לאפס...
המים בצינורית של שקיות השתיה קופאים (וישארו כך רוב היום)
הלכנו לאט לאט והתקדמנו יפה.

עולים ל High camp.
2 קילומטר של טיפוס 400 מטר, תלול מאוד, אבל מאוד !
זה שקול בערך לעלות שלוש פעמים את 50 הקומות של מגדלי עזריאלי בלי אויר בריאות !
אז עוצרים כל 30 מטר לנשום.
הכל חשוך ואנו עם פנסים.
לאט לאט רואים עוד קבוצות של פנסים יוצאים לדרך בעקבותינו, (בקרוב הם יעקפו אותנו).
הנחלונים בדרך קפאו, ואנו מחליקים עליהם מפעם לפעם.
השמש מתחילה לעלות ואנו מגלים בדפנות השביל, נטיפי קרח של נחלונים שקפאו בזרימתם, כמו זרם מים מהברז במטבח, אבל מאות, צמודים זה לזה, פסים פסים עשה אותם הקור, ממש כמו במערת הנטיפים.
השמש עולה והפסגות שאנו עכשיו בתוכן מתגלות בשיא הדרן.

כשהגענו ל High Camp השעה היתה חמש לפנות בוקר.

עוצרים ב high camp לתה ובקרת נזקים.
גיל מחליט שהוא עייף מדי,ולוקח יאק, הנפאלי מחייך על ההתעשרות (200$) ומסביר שצריך להכין את היאק למסע (אוכל) וזה יקח חצי שעה.

.
גיל : הרכיבה על היאק לא הייתה כיף גדול...

ירד שלג,לא הייתה ראות,והיאק מדי פעם שקע בשלג.
ב10 הגענו ל Thorung Pass .
כרגע אני ממתין לשאר החבר'ה בבית התה.
פגשתי פה את האיטלקים,האוסטרים,ועוד כמה מהפרקים הקודמים.

עופר : אני עם קצת כאב ראש (מחלת גבהים) ומתנשם אפילו בישיבה, מחליט בכל אופן להמשיך רגלית.
יאיר בסדר פרט לכאב ברגל, אבל הוא התרגל.
בודקים שהפורטרים מרגישים טוב וממשיכים למעבר ההרים thorung la pass.
אני ויאיר יוצאים לדרך עם אחד הפורטרים.
ממתינים לנו 6 ק"מ שבהם מטפסים עוד 600 מטר, שקול ל4 פעמים עזריאלי (ושאלוהים יהיה בעזרנו)
עכשיו אנחנו הולכים רק בשלג, לפעמים קצת קשה לזהות את השביל.
הפסגות הלבנות שראינו במשך שבוע... עכשיו אנו צועדים בהם, מחזה מדהים, אי אפשר לתאר במילים, וגם התמונות לא מצליחות להעביר אפילו חלקיק מההרגשה.

אחרי כ 200 מטר גובה האויר נגמר, כאב הראש מתחיל שוב, והירהורי כפירה מתחילים.
אז מגיע היאק ומתברר שהנפאלי הביא שניים, בתקווה שימצא עוד נוסע בדרך.
הם מציעים לי במחיר 'מציאה' אבל אני מקבל תחושת שליחות (אישית) ומסרב.
הלב מתחיל לעבוד שוב ואני צועד קדימה במרץ, כלומר עוד 40 מטר ואז עוצר להסדיר את הנשימה.
מתחמם, אולי 0 מעלות, השמש מגביהה וההרים המושלגים נראים כמו ציור אלוהי.
אנחנו ממשיכים לעלות ומרגישים כמו על פסגת העולם (בעצם נפאל וטיבט זו כן פסגת העולם!) הרגשה נפלאה.
הלב והשרירים מוחים! כאב הראש קצת מתגבר (אבל עוד לא במידה מדאיגה) ואני מתחיל לרצות להסתובב ולחזור חזרה, העיקר האוויר.
הם שואלים אותי שוב בקשר ליאק כי מצאו נוסע ליאק הפנוי ולי יש זכות ראשונים,
הלב בעד,השרירים שמחים,והפה מודיע "לא אני מסתדר, תודה".
שילך לעזאזל הפה הזה.
העליות פחות תלולות מהחלק הראשון של היום אבל הן אין סופיות.
ההרים מדהימים כמקודם, השלג עכשיו הרבה יותר אופקי, פסגות או לא פסגות?
מרבדים של לבן שאנו צועדים בתוכם.
השלג מתחזק ונחלש לחליפין.

הגוף ממשיך להתעייף.
אני מרגיש פחות ממוקד (לפי תרגילי החשבון שאני עושה לעצמי מדי פעם).
יאיר חושב שאני הולך בזיגזג מדי פעם, אז הוא שומר עלי (בכלל הוא די נחמד הבחור הזה, אולי שווה להיות חבר שלו פעם...)
היאקים מגיעים בכיוון ההפוך אחרי שהורידו את גיל בפסגה, מסתכלים ושואלים,

ואני אומר: "יאללה תעלו אותי"...
אבל יוצא: "אני מסתדר"
(אוף)

העליות ממשיכות כאילו אין קץ, והפסגות ממשיכות להיות קסומות כמקודם, ואז זה קורה, רואים את בית התה של הפסגה, 5400 מטר של חוסר חמצן ופסגות קסומות!!!
זהו Thorung La pass בכבודו ובעצמו!
מזמין כרגיל מרק שום עם איטריות דבר שהופך את מזג האויר ומזמין עננים.
החבר'ה הגיעו ב10:40 עיפים אך מרוצים.
אכלנו משהו,הצטלמנו ליד השלט שמכריז על גובה הפס (5416).

בסביבות 12 מתחילים לרדת, יש לנו 1600 מטר לרדת.
ירד שלג כל הזמן,היה קר וערפילי , והחלקנו מדי פעם על השלג הקפוא,בקיצור לא כיף גדול.

אנחנו עוקבים אחרי הפורטרים,
וכשלא רואים אותם אז עוקבים אחרי המוטות שמסמנים את המסלול
וכשלא רואים אותם אז עוקבים אחרי טביעות הנעלים של הקודמים לנו.
אני מחליק ומעקם את מקל ההליכה.
כל שרירי העליה נחים, ועכשיו עובדים על סט אחר של שרירים (שיתפסו למחרת) שרירי ירידה.
אנו הולכים לאט מאוד כדי להיזהר מנפילות לא רצויות.
אנחנו לא רואים בערפל אם ניפול עד לאן ניפול ואם נחזור משם בכלל, אז עדיף להיזהר (יותר מאוחר המדריך יסביר לנו שבטרק הזה מתים כ50 איש בשנה)
ככל שיורדים הראש מפסיק לכאוב (יש !) , והנשימה משתפרת (כיפק היי).
פתאום גובה של 4000 מטר לא מהווה איום אלה הקלה, מוזר איך שגוף מסוגל להסתגל.

לפתע התבהרו השמיים ונהיה חם.

בשעה 15 הגענו לפדי ואכלנו שם צהריים במסעדה שהיא שעה וחצי מסוף המסלול.

אני שואל אם הקולה קרה, והפורטר שלנו מסתכל עלי בבלבול כי זה רק שעה אחרי שצינורית השתיה שלי הפשירה סוף סוף ואפשר היה לשתות בקור המקפיא הזה, מים עם גושי קרח.
אבל למען הסר ספק, הם לא מחזיקים את הקולה במקרר.
אנו חוגגים את סוף הטרק בהרמת כוסית (קולה).
נשאר עוד קטע קצר של הליכה מנהלתית.

המשכנו ללכת ולפני שש הגענו למוקטינאט.

לקחנו ג'יפ לJomsom, שם היה קשה למצוא מלון,כי כבר 4 ימים אין טיסות משם בגלל מזג האויר.
בסוף התמקמנו במלון שדורגה הפורטר שלנו סידר לנו.
בבוקר דורגה בא עם בשורה שיש לנו מקום בטיסה לפוקרה !
התארגנו במהירות,ויצאנו לשדה התעופה.